אחים ויקטור יוסף ונפתלי בע"מ ואח' נ' חרלפ ואח'

החלטה

לפני בקשה לעיון חוזר בהחלטתי מיום 22.8.13, אשר דחתה את בקשת המבקשים לפטור מאגרה.

המבקשת היא חברה בפירוק והמבקש הוא המנכ"ל והבעלים שלה. משיבים 2 ו-3 (להלן: "המשיבים") הם בהתאמה חברה המייבאת רכבי "מרצדס" ו"מיצובישי" והמנכ"ל והבעלים של החברה במועדים הרלוונטיים לתביעה. על פי התביעה, בין המבקשת למשיבים התקיימו יחסים חוזיים למתן שירותי מוסך וכן שירותי סוכנות והפצה לרכבי המשיבה 2. יחסים אלו הגיעו לקיצם בעקבות הודעת ביטול ששלחה המשיבה 2 למבקשים בשנת 2005, ולאחר מכן לפי הסדר פשרה בין הצדדים אשר הושג בהליך משפטי ביניהם וקיבל תוקף של פסק דין ביום 10.1.06. התביעה שבכותרת הוגשה בגין הפרת התחייבויות שנתנו המשיבים למבקשים ובביטול הסכמים שלא כדין תוך גרימת נזקים בהיקף של מיליוני ₪.

ביום 8.4.13 הגישו המבקשים תביעה כספית נגד המשיבים (בסך של כ-14 מיליון ₪), וכן בקשה לפטור מאגרה, בה טענו להיעדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה, וכי ההליך מגלה עילה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה, החלטתי ביום 22.8.13 לדחות את הבקשה. בהחלטה נקבע כי המבקשים לא הציגו תשתית עובדתית מלאה בדבר מצבם הכלכלי, וכי המסמכים שצורפו לבקשה היו חלקיים בלבד ולא גילו את התמונה המלאה אודות מצבם הכלכלי. עוד נקבע כי המסמכים שצורפו לבקשה משקפים רמת חיים סבירה של המבקש ואשתו. כמו כן, נקבע כי בעלותו של המבקש במבנה מוסך ששימש בעבר את המבקשת וכיום מושכר לחברה אחרת (אשר המבקש מועסק על ידה) וכן תשלום של 278,000 ₪ שהתקבל בידי אשת המבקש משוכרי מבנה המוסך בסוף אוקטובר 2012, אף הם מחזקים את המסקנה כי לא עלה בידי המבקש להוכיח היעדר יכולת כלכלית לשלם את סכום האגרה, וכי יש בנכסים אלה כדי להוות מקור אפשרי לתשלום האגרה.

עוד נקבע בהחלטה, למעלה מן הצורך, כי אף לא הוכח שרפי בוחבוט (להלן: "רפי"), בנו של המבקש, אשר המבקש ואשתו סמוכים על שולחנו, הוא חסר יכולת כלכלית ואינו יכול לסייע למבקש בתשלום האגרה.

לפיכך, נדחתה בקשת המבקשים לפטור מאגרה בשל העדר יכולת כלכלית, וזאת בהתאם להוראות תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"). משנקבע כי אין מקום ליתן פטור מאגרה בשל היעדר יכולת כלכלית, התייתר הצורך לדון בתנאי השני למתן פטור מאגרה, שהוא קיומה של עילת תביעה מספקת, שכן מדובר בתנאים מצטברים [בש"א 6273/95 מוזס נ' הכונס הרשמי (פורסם בנבו, 18.12.95); בש"א 1600/13 גולדשטיין נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ (פורסם בנבו, 4.3.13)].

בבקשה לעיון חוזר טענו המבקשים כי נפלה טעויות בהחלטה מיום 22.8.13, וכי מרבית הקביעות העובדתיות עליהן הסתמך בית המשפט בהחלטתו מבוססות על נתונים שגויים. כך למשל, טענו המבקשים כי אכן ברשות המבקש מבנה מוסך, אלא שבהתחשב בשוויו ובסך החובות המצטברים בגינם רובצים עליו משכנתאות או עיקולים, לא ניתן להשתמש בו לצורך תשלום האגרה. עוד טענו המבקשים כי בניגוד לקביעת בית המשפט, מצבו הכלכלי של רפי אינו מאפשר לו לסייע למבקש בתשלום האגרה. המבקשים צירפו לבקשה מסמכים נוספים אשר לטענתם יש בהם כדי להעיד על הטעות בהחלטה מיום 22.8.13 ועל היעדר יכולתם הכלכלית לתשלום האגרה. אשר על כן, טענו המבקשים כי כל אלו מצדיקים את העיון מחדש בהחלטה ואת הפיכתה. הם ביקשו גם לקיים דיון בבקשה ולחקור את המצהירים בבקשה המקורית (המבקש ובנו רפי).

המשיבים מצדם הגישו בקשה למחיקה על הסף של הבקשה לעיון חוזר. הם טענו כי אין יסוד לבקשה לעיון חוזר, שכן זו תוגש רק במקרה בו נתגלו עובדות או נסיבות חדשות אשר מצדיקות את העיון מחדש בהחלטה. לטענתם, המבקשים לא הצביעו על עובדות או נסיבות חדשות, אלא מטרתם בבקשה לעיון חוזר היא לערוך "מקצה שיפורים" בבקשה לפטור מאגרה, וזאת על ידי צירוף מסמכים נוספים אשר לטענתם יש בהם בכדי להוכיח העדר יכולת כלכלית ולהפוך את ההחלטה על פיה. כמו כן טענו המשיבים כי לא נפלה טעות בהחלטה וכי אף אם היתה נופלת טעות בהחלטה, אין זו עילה לעיון חוזר, אלא לכל היותר להגשת ערעור. משהמבקשים לא הגישו ערעור על ההחלטה, ויתירה מזאת, בחלוף כחודש ממתן ההחלטה ביקשו ארכה בת חודשיים לתשלום האגרה, ההחלטה הפכה חלוטה ואין למבקשים אלא להלין על עצמם.

בתגובת היועץ המשפטי לממשלה הוא טען כי יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר וחזר על הנימוקים שצוינו בבקשת המשיבים למחיקה על הסף של הבקשה לעיון חוזר. אף הוא הדגיש כי אמנם החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה אינה יוצרת מעשה בית דין וניתן לערער עליה, אלא שהגשת בקשה לעיון חוזר אינה מהווה תחליף להגשת ערעור במועדו על ההחלטה ורק נסיבות חדשות שהתרחשו לאחר מתן ההחלטה מצדיקות עיון חוזר. היועץ המשפטי לממשלה ציין גם כי לא ניתנו הסברים למספר סוגיות שהיוו בסיס להחלטה המקורית לדחיית הבקשה לפטור מאגרה.

בתגובת המבקשים לבקשת המשיבים למחיקה על הסף של הבקשה הם טענו כי יש לדחות את הבקשה ושבו על טיעוניהם בבקשה לעיון חוזר, לפיהם מרבית העובדות עליהן ביסס בית המשפט את החלטתו בבקשה לפטור מאגרה הן עובדות שגויות ויש בכך להצדיק את עיון חוזר.

בתשובת המשיבים לתגובה הם שבו על טיעוניהם לעיל בבקשה למחיקת הבקשה לעיון חוזר על הסף.

בקשה לעיון חוזר תוגש במקרה בו נתגלו עובדות חדשות או נסיבות חדשות אשר לא היו ידועות למבקש שעה שהגיש את הבקשה המקורית או כאשר נפל פגם מהותי בהחלטה המקורית. כך, ברע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' אורמן (פורסם בנבו, 14.7.11) נקבע כי:

"... ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד".

באופן דומה, נקבע ברע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל נ' אליעד (פורסם בנבו, 8.2.10) כי:

" נקודת המוצא הינה כי החלטה שאינה בגדר פסק-דין אינה יוצרת מעשה-בית-דין, ולפיכך הערכאה שנתנה אותה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה. יחד עם זאת, ברי כי בקשה לעיון חוזר איננה דרך המלך להשיג על החלטה שניתנה, וכי שינוי החלטה שלא באמצעות הליך ערעורי לא ייעשה כדבר שבשגרה. זאת נוכח האינטרס הציבורי והפרטי גם יחד, ליעילות ההליך השיפוטי, ליציבות החלטות שיפוטיות ולהגנה על ציפיות הצדדים המחזיקים בהחלטה שיפוטית שכבר ניתנה...מטעמים אלה, הנטל לשכנע כי מתחייב שינוי בהחלטה שיפוטית על-ידי אותה ערכאה שנתנה אותה, מוטל על מגיש הבקשה לעיון חוזר. עליו להוכיח התקיימותם של "טעמים מיוחדים המצדיקים זאת" על-מנת למנוע שימוש לרעה בהליך החריג של עיון מחדש.... העילה המרכזית לעיון חוזר הינה נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית... כאשר לא חל שינוי בנסיבות כאמור, עדיין נתונה לערכאה שנתנה את ההחלטה הסמכות לשנותה, אולם הלכה פסוקה היא כי הדבר ייעשה רק "במקרים נדירים ביותר", כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית".

ראשית, אציין כי המשיבים הסתפקו בבקשה לסילוק הבקשה לעיון חוזר על הסף, אך היה עליהם להגיש גם תגובה לבקשה לעיון חוזר (כפי שנהג היועץ המשפטי לממשלה), למקרה שבו לא תסולק הבקשה על הסף, ואכן, אין מקום לסילוק הבקשה על הסף, שהרי הפסיקה קבעה כי גם בהעדר נסיבות חדשות, יכול ותתקבל בקשה לעיון חוזר, גם אם לעתים נדירות. מכל מקום, מאחר שהבקשה לסילוק על הסף כללה גם טענות לגוף הבקשה, אתייחס אליה גם כאל תגובת המשיבים לבקשת המבקשים.

בבקשה לעיון חוזר המציאו המבקשים מסמכים שיש בהם כדי לתת מענה לחלק מהקביעות בהחלטה בה נדחתה הבקשה לפטור מאגרה. כך, המציאו מסמכים לגבי מבנה המוסך שבבעלות המבקש, לרבות חוות דעת עדכנית לגבי שוויו. ממסמכים אלה ניתן ללמוד כי היקף השעבודים והעיקולים על מבנה זה גבוה משמעותית משווי הנכס. כמו כן, דמי השכירות המתקבלים עבור הנכס משולמים ישירות לבנק אשר נתן את ההלוואה בגינה נרשם שעבוד על הנכס.

בנוסף, הומצאה אסמכתא לכך שמתוך סך של 278,000 ₪ ששולם למבקש עבור חובות שכירות מהעבר, הועבר חלק הארי של הסכום לטובת מע"מ ולטובת הבנק לזכותו רשומה המשכנתא על הנכס,, ולגבי סכום של כ-43,000 ₪ לא הומצאו אסמכתאות ונטען כי סכומים אלה שימשו לתשלום חובות שוטפים.

עוד צורפו לגבי חשבון הבנק של רפי, בנו של המבקש, אסמכתאות לכך שהיקף חובותיו והתחייבויותיו לבנק עולה בהרבה על היקף נכסיו בבנק (תכנית חסכון).